הקדמה                                                         

רצועת חוף הים התיכון של מדינת ישראל משתרעת לאורך של כ- 190 ק"מ, מהגבול הבינלאומי עם לבנון בצפון ועד רצועת עזה בדרום. חוף הים הוא אחד ממשאבי הטבע החשובים של המדינה. מבנהו הגיאולוגי והמורפו לגי המשתנה יצר מגוון רחב של בתי גידול, עם עושר של חי וצומח. עשרות שמורות טבע וכן קרוב ל - 90 חופי רחצה מוכרזים , משתרעים לאורך החוף. רצועת החוף נתונה מאז קום המדינה בלחצים רבים. כ- %85 מאוכלוסיית המדינה מרוכזת באזור שפלת החוף וכאן מרוכזת גם עיקר הפעילות התעשייתית, המסחרית והתיירותית של המדינה. לאורך חוף הים פזורים תחנות כוח, מפעלי תעשיה נמלים ומעגנות וכן גם שמורות טבע ופארקים לאומיים. לים יש משמעויות שונות לגבי אנשים שונים. לאחדים הים מהווה משאב המספק יבולים מתחדשים של דגה, אצות, עופות ויונקים ימיים. לאחרים הוא מהווה משאב להפקה של חומרים אשר אינם מתחדשים, כגון נפט ומחצבים. הסביבה הימית משמשת כאמצעי להובלה ותשתית לתעשייה וכלכלה. הים מספק במישרין ובעקיפין מגוון גדול של פעילויות כלכליות וחברתיות. ערכים תרבותיים ,חברתיים ואקולוגיים, אשר אינם ניתנים למדידה בכסף, מתבססים על הסביבה הימית. מצב זה מחייב היערכות מקיפה לשמירה על איכות הסביבה של הים. איכות הסביבה של הים היא בעצם מדד למצבו של הים , המבוסס על שיפוט ערכי סובייקטיבי או על מדידות מדעיות. איכות הסביבה הימית הרצויה איננה ערך קבוע, שכן היא נקבעת בהתאם לשימוש שנעשה במי הים (אדלר, 1992). אנו מחויבים לקיים ולשמור על רמה גבוהה ככל האפשר של "איכות סביבה ימית" בכדי להגן על משאבי הים לתועלתנו הישירה והעקיפה , ולהמשך קיומן של המערכות הטבעיות.

מהו "זיהום - ים"?

נהוג להגדיר את הזיהום הסביבתי הימי ,כהחדרת חומר או אנרגיה על ידי האדם ,במישרין או בעקיפין, לסביבה הימית, הגורמת לתוצאות מזיקות. זיהום הים גורם לפגיעה במערכות חי וצומח, לפגיעה בפעילות ימית (כמו דיג), להפרעות בשימושים שונים של מי הים (כגון רחצת נופשים או חקלאות ימית),ואף גורם סכנות לבריאות האדם. החומרים הגורמים לסכנות אלה נקראים מזהמים.

גורמי הזיהום עיקריים

מאז ומתמיד נהג האדם לסלק את השפכים שלו אל הנחל הקרוב או אל הים. בעשרות השנים האחרונות, כתוצאה מהתרבות מס' האנשים החיים באזור החוף ומהתגברות הפעילות התעשייתית בים וביבשה החמיר המצב מאד והוא מאיים להפוך את הים התיכון לאגן של פסולת. למרות כל הצעדים שננקטו עד כה ,ממשיכה כמות האשפה לעלות.

בבואנו לדון בבעיית זיהום הים והחופים ובפתרונות האפשריים עלינו לקחת בחשבון חמישה גורמי זיהום עיקריים: נפט ושמנים שפכים פסולת מוצקה כימיקלים זיהום תרמי

נפט ושמנים

מקורם באניות השטות בים ובעיקר אלה המובילות נפט. הדרישה הגוברת לנפט ומוצריו הגבירה את הצורך בהובלתו באניות. הים התיכון משמש להולכה של כ- %40 מכלל הנפט הגולמי בעולם. הזיהום נגרם מדליפת הנפט באופן ישיר מהמכליות או עקב תקלות, תאונות ימיות או כ"מי - נטל"- ( מים הממלאים תאים ריקים על מנת לייצב את האנייה, בתאים אלה היה בעבר נפט והמים מתערבבים בשאריות הנפט ומסולקים לפני ההטענה עפי"ר בלב הים בדרך לנמל הטעינה). הנפט מגיע אל הים גם ממסופי נפט שבהם הוא נפרק ונטען, משטיפת המכליות שהובילו אותו, מהרקת "מי-שיפוליים" (שיירים של דלק ושמן המצטברים בשולי האנייה כתוצאה מתפעול המכונות שלה) וכן מקידוחי נפט בים. בעיית זיהום הים חריפה במיוחד בימים כמו הים התיכון ומפרץ אילת מכיוון שאלה הם ימים סגורים ותחלופת המים בהם איטית ביותר. חלק נוסף המרכיב את הנפט יוצר את הזפת. הזפת צפה על המים ,מגיעה אל החוף ומזהמת אותו. הנפט על כל צורותיו פוגע בחי ובצומח הימי וגורם להעלמות מינים מסוימים ולפגיעה בפוריותם של מינים אחרים.

מיכלית הנפט אקסון וולדיז, כשסביבה כתם שמן גדול

.

ב16/1/91- פרצה "מלחמת המפרץ" עיראק השתמשה בנפט כ"נשק אקולוגי" והזרימה לים מיליוני טונות של נפט גולמי. הנפט הציף שטחים נרחבים במימי המפרץ הפרסי ,בכך התכוונה עיראק לעצור את ההתקפה הימית נגדה, אבל בתוך כך גרמה לפגיעה בחי ובצומח ולנזק אקולוגי כבד.

תמונתו של הקורמורן שנלכד במי -ים רוויים בנפט , הפכה לסמל הנזק הסביבתי , שמלחמה זו גרמה.

שפכים

השפכים המגיעים מהיבשה הם מקור הזיהום העיקרי והאיום הקשה ביותר לים התיכון. לים התיכון מוזרמים בדרך זו מדי שנה כ 430,000- טון של חומרים רעילים וכ- 65,000 טון של מתכות כבדות. זהום זה נחשב עדיין לאחת הבעיות המורכבות יותר. השפכים מגיעים במישרין או דרך הנחלים הנשפכים לים. (נחלים אלו מכילים בחלקם שאריות של חומרי הדברה ודשנים המשמשים בחקלאות). מקור השפכים בתעשיות ובשפכים ביתיים ,שטוהרו באופן חלקי או שלא עברו טיהור כלל. השפכים שלא טוהרו מכילים חומר אורגני ועלולים להכיל גם חיידקים ונגיפים גורמי מחלות. הזרמת ביוב עירוני לים עלולה לגרום לזיהומים מיקרוביאליים, על ידי חיידקים נושאי מחלות, לסגירת חופי רחצה ולפגיעה אפשרית באתרי חקלאות ימית. שפכי התעשייה המגיעים אל הים מכילים גם חומצות, מינרלים ומתכות כבדות כמו למשל: כספית, קדמיום, ארסן, נחושת, עופרת, ניקל ואבץ. חומרים אלה רעילים ביותר לבעלי חיים ולצמחים גם בריכוזים נמוכים מאוד. עקב הפעלת מכונים לטיהור מים וניצול חלק מהקולחין למטרות השקיה, עדיין מוזרמות כמויות גדולות של שפכי תעשיה ושפכים עירוניים ישירות לים ,בעיקר לחופים הצפוניים. בקיץ 87 החלה הפעלתו המלאה של פרוייקט טיהור שפכי גוש דן .בעקבות ההפעלה הוסר אחד ממוקדי הזיהום העיקריים שהיו בשפלת החוף. בקיץ 90 נכנסו לתוקפן תקנות למניעת זהום הים ממקורות יבשתיים. התקנות מפרטות את החומרים האסורים או המוגבלים בהזרמה לים ואת הקריטריונים השונים לקבלת היתר להזרמה. במידה וניתן היתר הזרמה , היא נעשית באמצעות צינור מוצא המרוחק מאות מטרים מקו החוף לעומק הים. היערכות של הרשות המקומית ומפעלי תעשייה להסדרת הטיפול בשפכים דורשת השקעה רבה,לפי כך יארך הטיפול בנושא עוד מס' שנים.

פסולת מוצקה

אחד הזיהומים המטרידים ביותר בחופי ישראל הוא הפסולת המצוקה: ניילונים, אריזות פלסטיק, בקבוקים ושאריות מזון. מקורה של הפסולת במזבלות לא מסודרות לאורך החוף, בהיסחפות פסולת מכלי שייט, פסולת שמגיעה עם זרמי הים מיבשות אחרות ובאשפה שמשאירים בחוף נופשים ומתרחצים. הבעיה העיקרית היא בפסולת הפלסטיק. פריטי פלסטיק שמגיעים לים גורמים למוות של יונקים ימיים וצבי - ים שבולעים אותה או מסתבכים ברשתות דיג קרועות. נוסף לכך פריטי הפלסטיק מחוסנים, מפני התפרקות והם יכולים להיסחף במשך שנים על פני מרחקים עצומים ולזהם את הים והחופים.

כימיקלים

בעבר הניחו כי הים יכול לשמש כאתר קבורה לחומרים כימיקלים רעילים, רדיו אקטיבים ואחרים ללא חשש. חומרים אלה מצטברים בשכבה העליונה של הים הפתוח ומסוגלים להרוס את כל החי בים. בין הכימיקלים ניתן למצוא גם מתכות רעילות ,תרכובות אורגניות מסרטנות וכן תרכובות בדיל רעילות ביותר ,המצויות בצבעים המצפים את דפנות הספינות. (TBT, המרכיב הפעיל בצבעי אניות מגיע לריכוזים מסוכנים בים הפתוח ולרמת רעילות גבוהה מאד ראו אצל הירשברג, 1990). ביולי 84 נכנסו לתוקף "תקנות מניעת זיהום-ים" המסדירות את הטיפול בבקשות להטיל פסולת לים וכן את רשימת החומרים המותרים או האסורים להטלה בים. הטלת פסולת לים נעשית באתרים מרוחקים מהחוף ובעומק של 1400 מ'. עד כה ניתנו היתרים להטלת בוצה חומצית של מפעלי " חיפה כימיקלים" (שאריות של חומר השוקע בתהליכי הטיפול בשפכים) ואפר פחם מתחנת הכוח בחדרה. ההיתרים מלווים בפיקוח ובמעקב אחרי השפעות אפשריות על הים.

זיהום תרמי

בארצות רבות, וגם בישראל משמשים מי הים לצינון המתקנים בתחנות הכוח לייצור חשמל. מדובר בכמויות אדירות של מים . כאשר מים אלה חוזרים אל הים הטמפרטורה שלהם גבוהה ב- 10-20 מעלות מטמפרטורת מי הים שבסביבה והם גורמים לעליית הטמפרטורה של המים הרדודים באזור החוף הסמוך לתחנת הכוח. עליה זו בטמפרטורת המים גורמת לירידה בכמות החמצן המומס שבהם. שינויים אלה מכבידים על בע"ח שבמים , שטמפרטורת הגוף שלהם מושפעת מהטמפרטורה של הסביבה החיצונית: מצד אחד גורמת העלייה בטמפרטורה להאצה בפעילות האורגניזם החי במים לרבות קצב הנשימה שלו כלומר הוא זקוק ליותר חמצן, ומצד שני פוחתת כמות החמצן שבמים החמים. מובן שרק מינים מעטים יוכלו לשרוד בתנאים אלה. המחסור בחמצן עלול להגביר את תהליכי הריקבון בשל התרבות חיידקים אנאירוביים. תהליך זה מלווה בריחות לא נעימים בקרבת החוף. שינויים אלה ,בטמפרטורת המים גורמים לשיבוש במאזן האקולוגי בדרך נוספת: הבדלי הטמפרטורות בעונות השנה משמשים לאורגניזם רבים כסימנים לתהליכי רבייה ולשינויים במחזורי החיים. טשטוש סימנים אלה מוביל לשיבוש המערכות הביולוגיות ולשינויים בהרכב הזנים המאכלסים את בית הגידול. זיהום רב מגיע אל הים גם ממקורות אטמוספריים, דהיינו באמצעות גשמים "חומציים" או "רעילים". ממדי זיהום זה, שמקורו בעשן וזיהום אויר באזורי תעשייה, המרוחקים מאות ואף אלפי קילומטרים מן הים, מתבהרים רק לאחרונה ומהווים מקור לדאגה רבה.

גופים המעורבים בסוגיה:

בעיית זהום הים היא גלובלית. שנת 1998 הוכרזה ע"י האו"ם כשנת האוקיינוסים. הים התיכון הוא בעל זהום הנפט הגרוע ביותר בעולם. המודעות לסכנה הזיהומית האולים התיכון קיימת כבר משנות השבעים. ב1975 התכנסו נציגי 17 מדינות אגן הים התיכון בברצלונה במטרה לגבש תכנית פעולה למניעת המשך זהום הים התיכון. תכנית זו קרויה "תכנית הפעולה לים התיכון". בכינוס זה הוחלט על פעולה במישורים אחדים: מישור תחיקתי- חקיקת חוקים למניעת זהום ים. מסגרת מדעית- ביצוע מחקרים מעמיקים בבעיות המיוחדות לים התיכון והשפעת הפיתוח והזיהום על המערכת הביולוגית שבו. מסגרת תיכנונית- ניתוח מגמות הפיתוח לטווח ארוך מול עניני איכות הסביבה. במסגרת זו הוקמו מרכזים במדינות השונות בהם מבוצעים שלבים שונים של תכנית הפעולה. בישראל הוכנה ב1988 עבודת חיזוי הקרויה " איכות הסביבה בישראל בשנות ה2000 ". בעבודה זו נעשה חיזוי בשני נתיבים. א. הנתיב הלאומי. ב. הנתיב הבין לאומי. חיזוי זה בדק את תכניות הפיתוח באזור מול הסכנות וההרס האקולוגי הצפויות. תכנון זה נועד לשמש בעתיד כבסיס לקבלת החלטות בנושאי פיתוח מתוך כוונה להקטין את הקונפליקט בין הפיתוח לבעיות אקולוגיות. בישראל הוקמה "הקרן למניעת זהום הים" ע"י המשרד לאיכות הסביבה הקרן מקבלת את הכנסותיה מאגרה המוטלת על כלי שייט ומתקנים מהם עלול להישפך שמן אל הים וכן מקנסות על עבירות זהום הים משמנים. קרן זו ממנת מדור מיוחד המעסיק צוות מפקחים למניעת זהום הים התיכון ומפרץ אילת. המדור מצויד ברכב המותאם לנסיעה על החוף, מערכות קשר וציוד טיפול במזהמים. פעולת בקרה חשובה נעשית ע"י ניטור מזהמים במי החופים, נערכים מחקרים בנושא זהום הים והשפעתו על החי והצומח ע"י מוסדות מחקר וגופים ממשלתיים.

ארגונים ירוקים.

 למרות אמנת ברצלונה,שב1995 הגיעה לצורתה הסופית, אין אנו עדים לשינויים משמעותיים בפועל. ארגונים כמו אדם טבע ודין ו- Greenpeace מבצעים פיקוח מתמיד על הנעשה בחופי הים התיכון ובחופי ישראל. בישראל עוסקת " גרינפיס" זה ארבע שנים במעקב אחרי "חיפה כימיקלים". החברה מטילה בוצה רעילה במים הבינלאומיים מחוץ למים הטריטוריאלים של ישראל. אמנת ברצלונה אוסרת הטלת פסולת זו לים, ואילו הרשויות בישראל ממשיכות לתת לחברה אישורים להטלת הפסולת. במסגרת פעולתם מתעדים חברי הארגון את מקרי השלכת הפסולת בעזרת סירות גומי איתן הן מגיעות לאתר. השר רפאל איתן הבטיח להפסיק את הטלת הפסולת עד סוף 1997. עם זאת התיר השר לחברה להמשיך להטיל את רעליה באוקטובר 1998. באותו זמן קיבלה חברת החשמל אישור להטלת 15,000 טון של אפר מזוהם במתכות כבדות עד ספטמבר 1998. לדברי גרינפיס ישראל מאפשרת הטלות שגרתיות של פסולת לים למרות שקיים איסור על הטלת פסולת ע"פ אמנת לונדון מ1992 . ראו בתמונה את סירת גרינפיס במעקב אחר הטלת הפסולת של חיפה כימיקלים.

בתמונה: סירת "גרינפיס" עוקבת אחר הטלת הפסולת של "חיפה כימיקלים". מתוך: בן דב, 1998.

פתרונות המיושמים כיום עם מבט לעתיד:

בין משתתפי הקבוצה שדנה בנושא זהום הים, במסגרת אמנת ברצלונה, היו עמוס פרוזנין ונתן גלס. ב1992 פרסמו השנים דו"ח במסגרת דו"ח איכות הסביבה בשנות 2000 (פרוז'ינין וגלס, 1992). השניים כתבו תחזית לגבי ארבעה תחומי זהום עיקריים:

זפת ושמנים: בנושא זה חל שיפור בשנים האחרונות. רמת הזיהום ירדה באופן ניכר. יש לזקוף שיפור זה להעברת מרכז הכובד של תעשיית הנפט באזור מנמלי ישראל לנמל איסקנדין שבטורקיה ולפעולות הפיקוח והאכיפה על חוקי ההובלה בנושא זה. כמו כן שופרה היכולת הטכנית להתמודד עם אירועי זהום נפט. התכנית לעתיד היא חיובית לעת עתה אך התחזית יכולה להשתנות עקב שינוי מוקד הפעולה בתעשיית הנפט .

ביוב: בתחום זה ניכרת התקדמות גדולה מאוד. ב1990 הופעל "חוק למניעת זהום ממקורות יבשתיים" . עקב כך נאלצות מועצות למצוא פתרון מתאים למי השפכים שלהן. ב1987 הופעל מכון הטיהור בגוש דן וכמות הזיהום בחופי תל- אביב ירדה באופן ניכר. עדיין קיימת בעיה במקרי חירום (כמו למשל תאונת הביוב בחופי תל-אביב קיץ 1998). בעתיד צפוי שיפור נוסף בתחום זה עקב פיתוח שיטות נוספות לטיפול במי שפכים.

כימיקלים: לגבי כימיקלים ממקורות יבשתיים חל שיפור בשנים האחרונות עקב הפעלת ה"חוק למניעת זהום ממקורות יבשתיים" . חוק זה מגביל את החומרים המותרים להזרמה לנחלים ולים. חוק זה מאפשר הזרמה של מלחות ומי קירור בלבד אך יש קשיים באכיפתו שכן מפעלים רבים עדיין לא מצאו דרכים אלטרנטיביות לתהליכי הייצור. בעתיד צפוי שיפור נוסף בנושא זה עקב פיתוח שיטות שונות לטהור מי שפכים כמו אצות הסופחות מתכות כבדות. לגבי הכימיקלים שמקורם חופי או ימי, התחזית אינה מעודדת. צפויה עליה בזיהום עקב

השטה של כמויות עולות של כימיקלים מסוכנים. תאונות ודליפות מסכנות את אגן הים התיכון בזיהום בקנה מידה גדול.

פסולת מוצקה:יש להפריד בין פסולת יבשתית או חופית שמקורה בהשלכת פסולת בלתי חוקית באזורים הסמוכים לים ובין פסולת שמקורה בים המושלכת מכלי שיט. הפסולת היבשתית ניתנת לריסון ע"י הטלת עונשים חמורים למפרי החוק. הפסולת שמקורה בים קשה יותר לפיקוח. קשה לעקוב אחרי מס' כלי השיט הגדול המשתמשים בים התיכון. בשני המיקרים הדרך להתמודד עם בעיה זו הנה ניקוי מתמיד של חופי הים ע"י המועצות השונות וקיום מבצעי ניקוי ע"י מתנדבים. חשוב לציין שבשנים האחרונות חל שיפור במצב הפסולת המוצקה בחופים עקב הפעלת מבצעי ניקיון אלו.

תרומת המדע: בשנים האחרונות נרתם המדע לחיפוש שיטות ביולוגיות לטיהור מים ומי ים למטרות מחזור ולמניעת זהום. במרכז הלאומי לחקלאות ימית באילת מפתחים שיטות לטיהור מים בבריכות דגים (קריין וביתן, 1993). מין האצה חסנית הים (Ulva lactuca) נמצא יעיל מאד בספיגת תרכובות זרחן וחנקן ממי הבריכות. מין מסוים של צדפות ניזון מחומר אורגני ומאורגניזם חד תאיים המצויים בשפע במי הבריכות. השימוש בשני אלה במשולב יוצר מערכת של מסננים ביולוגיים המטהרים את המים. באוניברסיטת תל-אביב פיתחו בשנים האחרונות זני חיידקים "זוללי דלק" המשתמשים בדלק כמזון ומסוגלים לפרק אותו. בעזרת חיידקים אלה אפשר יהיה לנקות את החוף מזפת ואת המים והמיכליות משיירי נפט. במעבדות הפקולטה לחקלאות ברחובות פיתחו את השימוש בשרך של מים מתוקים "אזולה" . צמח זה מסוגל לקלוט מתכות כבדות מן המים ונבדקת האפשרות להשתמש בו לטיהור שפכי תעשיה ממתכות אלה, ובכך למנוע מהמתכות הכבדות להגיע אל הים דרך השפכים.

המלצות לשיפור המצב:

כדי להביא לשיפור במצב זהום הים מובאות ההמלצות הבאות שפורסמו ב"דוח 17 -ים וחופים" (הירשברג, 1993) : יש להעמיק את אכיפת חוקי זהום הים ממקורות יבשתיים. יש להפעיל לחץ משפטי על מועצות שעדיין מזרימות שפכים לים.( גם במקרי חירום בלבד.) יש לערוך בדיקות שגרתיות של איכות מי הים בחופי הרחצה השונים ולפרסם את תוצאות בדיקות אלו לידיעת הציבור. כדי להתמודד עם זיהומי נפט מומלץ: א. לגבש תכנית חירום ממשלתית להתמודד עם מקרי זהום גדולים. ב. להקים בסיסי לחימה נגד זיהום הים בשמן שימוקמו בנמלים שונים. ג. להצטייד בציוד חדשני מתאים ללחימה בתאונות זהום. ד. להכשיר צוות חירום גדול שתפקידו יהיה לחימה באסונות זהום, צוותים אלו יבצעו עבודות שוטפות בימים כתיקונם. ה. להרחיב את צוות המפקחים על אכיפת החוקים הבינלאומיים נגד זהום הים. כדי לאפשר ביצוע הצעות אלו מומלץ להגדיל את תקציבה של ה"קרן למניעת זיהום ים". הגדלת תקציבה יעשה ע"י הגדלת העונשים למפרי החוק.( בישראל הסכומים הניתנים כעונש אינם גבוהים דיים בכדי למנוע זיהומים. סכומים אלו הם מהנמוכים בעולם.) והגדלת מסים לכלי שיט המשתמשים בנמלי הארץ. על ישראל להצטרף לאמנות ביטוח בין לאומיות לטיפול בפיצויים לנפגעי זהום נפט. יש לחייב רשויות מקומיות לנקות את כל החופים שברשותם, גם אם אינם חופים מוכרים. יש להקציב תקציבים נוספים למחקרים העוסקים במזהמים והשפעתם על האקולוגיה ימית.