מציל בישראל מוגדר כבעל תעודה מאת שר העבודה המעידה על סיווגו בדרגה כאמור לפי חוק שירות התעסוקה, תשי"ט 1959, וכן שאושר ע"י משרד העבודה כי עבר את ההשתלמות התקופתית בעזרה ראשונה כנדרש בצו הסדרת מקומות רחצה. תפקידו של המציל הוא להשגיח על המתרחצים באתרי הרחצה המוכרזים, כדי למנוע טביעות ולהזהירם מפני סכנות צפויות, להציל מתרחצים שנשקפת להם סכנת טביעה, כולל שימוש במכשירי הצלה ולהגיש עזרה ראשונה כולל פעולות החייאה בטובע, עד אשר יוחלף על ידי מגישי עזרה ראשונה, או צוות רפואי אחר

המציל הוא דמות סמכותית ומרכזית בבריכה או בים וכמשרת ציבור, עליו לשמש מופת ודוגמה לקהל המתרחצים בעת מילוי תפקידו

מציל טוב נמדד בכך שהוא מבצע את תפקידו כהלכה באמצעות גילוי אחריות וערנות לנעשה באזור הרחצה, התראה מיידית על ליקויים שהתגלו בבריכה או בחוף הרחצה בפני האחראים לנושא, להבטיח את תקינותם של נקודת ההצלה וציוד ההצלה והעזרה הראשונה בכל עת, שמירה על יחסי ציבור נאותים עם קהל המתרחצים ושמירה על בריאות וכושר גופני תקינים המאפשרים את ביצוע הפעולות הנדרשות ביעילות ובמהירות בעת חירום. חשוב להדגיש כי בעת מילוי תפקידו של המציל חל עליו איסור מוחלט לעסוק בכל עיסוק או עניין אחר. בשעות הרחצה לא יעזוב מציל את נקודת ההצלה עד אשר יוחלף על ידי מציל מוסמך אחר. למציל סמכויות הקבועות בחוק: לצוות על מתרחץ לצאת מהמים וכן להוציא מתרחץ מהמים, אם לדעתו, המתרחץ נתון בסכנה או מפריע למתרחצים אחרים. להורות למתרחץ בכל עניין שעשוי, לדעת המציל, למנוע סכנה לחיי המתרחץ, או לחיי המתרחצים האחרים

הדגשים בתפקידי המציל
רצוי שלמצילים יהיה סדר יום קבוע שיכלול פעולות לפני, במהלך ואחרי העבודה. פעולות לפני תחילת הרחצה: להגיע למקום העבודה לפחות 15 דקות לפני השעה היעודה לפתיחת הרחצה. לבדוק את תקינות אמצעי ההצלה ולהציבם במקומם. תקינות אמצעי בטיחות עפ"י החוקים והתקנות כגון: שלוט תחומי הרחצה, דגלי סימון. תקינות ציוד ההצלה: סוכת הצלה, גלגלי הצלה, סירת הצלה כולל המעמד להצבתה בהיכון קרוב לקו המים, אופנוע ים (אם יש), מערכת כריזה, משקפת, ערכת עזרה ראשונה כולל ציוד לביצוע החייאה. על המציל לבדוק את תנאי הים ולהציב דגל מתאים המציין את מצב הים, לסמן את קטע הרחצה לאותו יום באמצעים שונים כגון דגלי סימון ובמיוחד לסמן קטעים מסוכנים, אם קיימים בתחום השטח המוכרז באמצעות שילוט ודגלי סימון מתאימים. פעולות בשעת הרחצה:השגחה מתמדת על המתרחצים, מניעת טביעה באמצעות אכיפה של אמצעי בטיחות, מניעת כניסת רוחצים שאינם יודעים לשחות למים העמוקים, מניעה של רחצת פעוטות ללא ליווי מבוגרים, איסור ביצוע פעילויות מסוכנות וכדו'. הכוונת הקהל לרחצה בקטע החוף שנקבע לאותן שעות רחצה, בהתאם לתנאי הים. לקבוע את המרחק המותר לכניסה לתוך הים והקפדה על הימצאות הקהל באזור המותר. פעולות בסיום יום הרחצה: להכריז על המועד הקרב ליציאה מהמים, ולהזהיר את המתרחצים בים על סיום מתן שירותי הצלה תוך בקשה לצאת מהמים, החזרת הציוד הנייד למקום ואכסונו.
לסיכום: הקפדה על כללי התנהגות מקצועים שפורטו בכתבה זו אמורה להבטיח, ככל שניתן, את מימוש יעודו של המציל להצלת חיים. ראוי לציין במיוחד את משרד הפנים אשר אינו שוקט על שמריו ויוזם כל העת דרכים לשיפור האמצעים למניעת טביעה. יוזמת המשרד  להכנסת אופנועי ים ככלי הצלה לחופים סייעה רבות למצילים והביאה גם את ישראל לארץ מתקדמת בתחום הצלת החיים